גדעון יסעור
"היה היה אדם"
כך נאהב לקרוא את ספורי-חיינו,
להיותם כאגדת-עבר שקופה ועצובה
ומנחמת.
היה היה אדם ויסוריו רבו מאוד,
ולבבו קטן מלהכיל את צערו שלו
וצער העולם.
היה היה אדם ואהבת יפי-האנשים
קסום קמה לו; שבי אחריה, שבי
עד כלותו כנר.
היה היה אדם. וכל חייו
אמר לצור את אש-לבו כמו חזון,
אשר דלק לפני עיניו.
ועת שדעכה אשו מעט,
וכפור נגע באצבעיו -
עד-מה שאף להיות עוד נר דולק עדי-כלותו,
עדי כלותו.
ואז, לרשום בדונג-החיים המנטף,
כמו שרף-האילנות ביערות-העד,
במו ידיו לרשום,
את אגדת-חייו: "היה היה אדם..."
נתן יונתן
גלריית תמונות